נפגעתם משיימינג ברשת? יש מה לעשות!

איך מתמודדים עם התופעה?

באופן טבעי דרך ההתמודדות הטובה (כמעט היחידה) עם תופעת השיימינג ברשת, היא באמצעות חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, שנועד להעניק תרופה למי שנפגע כתוצאה מפרסום (לא רק ברשת) שמכיל פוטנציאל פגיעה אובייקטיבי בשם הטוב, במשלח יד או בעסק (והפרסום אינו מוגן באחת מן ההגנות הקבועות בדין). יצוין כי ישנם סוגי שיימינג שהחוק המתאים ביותר להתמודדות עמם הוא חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (למשל, שימיינג באמצעות פרסום תמונה או סרטון, או חשיפת פרטים אינטימיים. מידע נוסף ניתן למצוא במאמר – מהי פגיעה בפרטיות). כדי לבדוק האם מקרה שחווית מעניק לך עילת תביעה על שיימינג ומה הסיכויים שלה מומלץ שתפנה לעורך דין באופן מידי. 

תופעת הביוש נחקרת לאחרונה ברמה האקדמית מבחינה משפטית, מבחינת התודעה הציבורית והשליטה בממד האמת, ומבחינה אתית מוסרית. אחד המסמכים החשובים, הוא ספרו של ג' רונסון "So You’ve Been Publicly Shamed", שסוקר ראיונות רבים עם קורבנות שיימינג ברשתות חברתיות. רונסון חילק את הביוש האופייני לסוגים [למשל "בודי שיימינג" (ביוש הקשור במראה הגוף), "מאם שיימינג" (ביוש אמא על איכות הטיפול בילדיה) וכיוצ"ב].

עם כל סוגי הביוש אותם רונסון אפיין, ניתן להתמודד באמצעות חוק איסור לשון הרע, ועם חלקם גם באמצעות חוק הגנת הפרטיות. אך לא כל מעשה הוא מעשה אסור, חשוב להדגיש זאת, שכן דומה כי המונח שיימינג מייצר באופן טבעי קונוטציה של מעשה שלילי ואסור.

מתי שיימינג ברשת הוא מעשה אסור שניתן לתבוע בגינו? ומתי מדובר במעשה מותר?

חשוב להדגיש: לתבוע ניתן כמעט בכל סיטואציה. אך מה יעלה בגורל התביעה? זו כבר שאלה אחרת ומורכבת בהרבה. וביחס לזה, אין ולא יכול שתהיה, תשובה חד משמעית שנכונה לגבי כל מקרה. אך ככלל, החיבור בין חוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות לבין תופעת השיימינג ברשתות חברתיות, נותן מענה עקרוני (והגיוני) לשאלה המורכבת. בקצרה:

בחוק איסור לשון הרע קבועה שורה של הגנות, סיטואציות בהן המחוקק קבע כי גם אם מדובר במקרה של פגיעה בשמו הטוב של אדם (או בפרטיותו), הפגיעה חשובה מבחינה ערכית או מבחינת שיקולי מדיניות. לכן, תביעה על שיימינג שתוגש ביחס למקרים שקולעים לאחת מן ההגנות הקבועות בחוק, אמורה להידחות ולהוביל את בית המשפט לחייב את התובע בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד. לכן, לא מומלץ להגיש תביעה על שיימינג ברשת (או כל תביעה אחרת) לפני שמתייעצים עם עורך דין שתחום עיסוקו העיקרי הוא הוצאת דיבה ולשון הרע. 

הגנות מפני תביעה על שיימינג

הסיטואציה המוכרת ביותר, היא כאשר תוכן הפרסום הוא אמת, "אמת דיברתי" נהוג לכנות זאת. אך חשוב להדגיש כי אין בחוק הגנה מוחלטת שמאפשרת לכל אחד לפרסם כל פרט כל עוד הוא אמת. בפועל, מדובר בהגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, ומכונה "אמת הפרסום". כדי לזכות בהגנה הנתבע חייב להוכיח שניים:

(1) שתוכן דבריו הוא אכן אמת; ואין "אמת לפי דעתי" או "חשבתי שזה אמת בזמנו", מבחינה משפטית ישנה רק אמת אחת, והיא האמת האובייקטיבית שניתן להוכיח באמצעות ראיות קבילות. לכן, גם אם לתחושתך עניין מסוים הוא אמת, יש לבחון האם ניתן להוכיח שזו אכן האמת, ובהתאם לשקול הסיכון הגלום בפרסום.

(2) שפרסום האמת מכיל עניין ציבורי. על התנאי "עניין ציבורי" נכתבו ספרים שלמים; בקצרה: מדובר בשאלה ערכית-חברתית-ציבורית, המבקשת להבין האם פרסום דבר-מה משרת ערכים ראויים להגנה ברמה הציבורית. וישנם עניינים אשר במובהק אין שום עניין לפרסם אותם (למשל, עניינים רפואיים שאינם משפיעים על הסביבה, עניינים אינטימיים שאין בהם חשד לפלילים, ועוד).

אם כן, כשמעשה שיימינג ברשת מכיל תוכן שקולע להגדרת "אמת אובייקטיבית" ויש עניין ציבורי בפרסום, על פניו לא מדובר במעשה אסור. אך די בכך שאחד מן התנאים אינו מתקיים, כדי להפוך את השיימינג למעשה אסור וחמור שיכול להוביל להגשת תביעה על שיימינג ולפסיקת פיצויים בסכומים משמעותיים. להרחבה בנושא קראו את המדריך המלא להגשת תביעת דיבה.

קשת נוספת של סיטואציות מצויה בסעיף 15 לחוק איסור לשון הרע, "הגנת תום הלב". מדובר בהגנה מורכבת שמכילה בתוכה 12 קבוצות של סיטואציות (למשל, פרסום מתוך חובה מוסרית, פרסום שנועד להגנת עניינים אישיים וכשרים, הבעת דעה או פרסום ביקורת בנוגע לעניינים ציבוריים ועוד). המכנה המשותף לכל הסיטואציות, הוא שלא מספיק שהסיטואציה מתקיימת, ועל הנתבע המבקש לזכות בהגנה להוכיח כי הפרסום נעשה בתום לב.

גם על משמעות הצירוף "תום לב" בהקשר של פרסום לשון הרע, נכתבו הררי מילים. אך סעיף 16 לחוק קובע קווים מנחים להתייחסות, בעגה המשפטית "חזקות". בסעיף 16(א) לחוק קבועה חזקת תום הלב החיובית, לפיה כאשר אדם פרסם ביטוי באחת מהנסיבות שבסעיף 15 ובנוסף הפרסום לא חרג מהסביר, נקודת המוצא תהא כי מדובר בפרסום בתום לב. בסעיף 16(ב) קבועה חזקת תום הלב השלילית, לפיה כאשר אדם פרסם שקר שהוא אינו מאמין בו, או פרסם שקר ולא עשה מאמץ סביר כדי לבחון אם מדובר באמת או בשקר, או התכוון לפגוע באופן בתובע באופן חסר פרופורציות, נקודת המוצא היא שהפרסום נעשה בחוסר תום לב.

מדובר במארג מורכב של נסיבות שחייבים לבחון לפני שקובעים האם שיימינג בעניין ספציפי יכול להיות מוגן בהגנות תום הלב. אך חשוב לשים לב לכך שמעשי שיימינג קיצוניים, עלולים לקלוע במדויק לחזקת תום הלב השלילית.

כמובן שהאמור עד כה אינו ממצה; ישנן הגנות נוספות, וישנן עוד סיטואציות ייחודיות שדורשות התייחסות וניתוח פרטני. אך ככלל אלו הם פני הדברים למידע נוסף על ההגנות שבחוק איסור לשון הרע קראו – הגנה מפני תביעת לשון הרע.

מה לעשות אם נפגעתם משיימינג בפייסבוק?

התשובה היא, לפעול מהר ובשום אופן לא לבד:

כשנשאלנו מה הדרך הנכונה להתמודד עם שיימינג בפייסבוק, השבנו מיד: במהירות האפשרית ובעזרת אנשי מקצוע, עורכי דין מיומנים ומנוסים שעוסקים בדיני לשון הרע ביום יום. לעיתים הפתרונות עשויים להיות פשוטים (הרבה מעבר לכפי שניתן לדמיין) ולעיתים הפתרון עלול להיראות פשוט וקל, אך בפועל כדי לפתור את המשבר יש צורך בעבודה כירורגית ומורכבת. לכן, הדבר החשוב ביותר הוא לפנות לאיש מקצוע, עורך דין שעוסק בהתמודדות עם שיימינג בפייסבוק, לשון הרע והגנת הפרטיות ולמסור לו את הפיקוד על הטיפול במשבר. 

מדוע? גם משום שעורך דין שיימינג יידע לנתח את הסיטואציה במהירות ולהתאים פתרון ספציפי לבעיה קיימת, וגם משום שקורבן שיימינג בפייסבוק, בטח ברגעים הראשונים פשוט אינו מצוי במצב בו הוא מסוגל להתמודד עם התוצאות הקשות בעצמו.

אך פנייה לעורך דין שיימינג לא מספיקה. חשוב לעשות זאת במהירות האפשרית, ולעיתים כל שנייה קריטית (לא פחות). מדוע? הסיבות רבות, אך בקצרה יסופר כי ישנם מנגנוני סנכרון בין מנועי החיפוש לבין הרשתות החברתיות. כפועל יוצא, מהירות הסרת התכנים הפוגעניים היא משתנה משמעותי ביחס לחומרת התוצאות והנזקים בעתיד.