הוצאת דיבה ולשון הרע

מהי הוצאת דיבה ולשון הרע?

החוק נוקט במונח לשון הרע, אשר כולל בתוכו למעשה גם הוצאת דיבה. ניתן לומר כי הוצאת דיבה היא פרסומה של אמירה שקרית, בעוד שלשון הרע, כוללת גם אמירות אמת. להרחבה קראו – מה ההבדל בין הוצאת דיבה ללשון הרע.

האם ניתן לתבוע בגין לשון הרע, כאשר האמירה היא אמת?

בהחלט שכן, אך חשוב לזכור כי במקרים בהם הפרסום היה אמת, ייתכן ועומדת למפרסם אחת מן ההגנות שבחוק איסור לשון הרע. במצב דברים זה, אם תוגש תביעה, היא תידחה. טעות נפוצה לגבי הוצאת דיבה, היא שההתבטאות חייבת לפגוע על מנת שתהיה עילה להגשת תביעה אך אין זה כך. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, נוקט במילה "עלול" ואין מדובר בעניין מקרי. להרחבה בנושא קראו –תביעת דיבה.

הנפגע מהוצאת דיבה, אינו מוכרח להיפגע בפועל, כדי להיות זכאי לפיצוי מהמפרסם. די בכך שיראה התובע, כי ההתבטאות יכלה, בנסיבות בהן פורסמה, לפגוע בו. אולם, בית המשפט לא יפסוק פיצוי, אם לא התרשם, מן הראיות שהוצגו בפניו, כי אכן היה פוטנציאל פגיעה בהתבטאות.

מדוע הסתפק המחוקק בכך כי ההתבטאות עלולה לפגוע?

זאת משום שעצם האמירה הפוגענית מפרה את האיסור על לשון הרע. העובדה כי התמזל מזלו של נשוא האמירה והוא לא נפגע ממנה, לא משנה את העובדה כי המפרסם ביצע עוולה או עבירה כלפיו.

לשון הרע – הסמכות לפיצוי ללא הוכחת נזק

בתי המשפט מוסמכים, במקרה ש לשון הרע, להורות לנתבע לשלם לתובע, פיצוי כספי, אף אם התובע לא הוכיח את הנזק. יודגש כי בתי המשפט אינם מחויבים להשתמש בסמכות זו ואין זה בכדי כי המחוקק נקט במילה "רשאי" בחוק לשון הרע.

סמכות זו חולשת גם על משפטים אזרחיים בגין לשון הרע וגם כאשר מדובר על משפט פלילי. לכשקבע בית המשפט את אחריותו של הנתבע או הרשיע את הנאשם, רשאי הוא לפסוק פיצויים לנפגע, אף אם הנפגע לא הוכיח את הנזק. סכום הפיצויים המקסימאלי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק הוא 70,000 ₪ אך סכום זה משתנה מעט עם המדד.

חשוב לציין כי ניתן לקבל פיצוי כספי עד 140,000 ₪ אם הצליח הנפגע בגין הוצאת דיבה, להוכיח כי למפרסם הייתה כוונה לפגוע בו. בתי המשפט אינם משתמשים בסמכות זו, אלא לאחר ששוכנעו כי אכן נגרם נזק לתובע. במקרים רבים, העובדה כי נגרם נזק, היא ברורה וחד משמעית, אך לא ניתן להוכיחו ועל כן, בית המשפט רואה לנכון לפצות את התובע. להרחבה בנושא קראו על – תביעת לשון הרע פיצוי ללא הוכחת נזק.

לשון הרע – עמדת הפסיקה

כוחה של אמירה פומבית פוגענית, יכול להיות עצום והנזק – אדיר. אולם, בתי המשפט אינם ממהרים לקבל תביעות בגין לשון הרע. מדוע?

1. הגנה על חופש הביטוי: בשל הצורך להגן על חופש הביטוי, במקרים רבים, נמנע בית המשפט מלקבוע כי ההתבטאות, נשוא התביעה, הייתה לשון הרע או הוצאת דיבה. חוק לשון הרע אמור לאזן בין שני האינטרסים המנוגדים הללו, אך בפועל מי שאחראי על איזון זה, הוא בית המשפט.

2. הוכחת הנזק: בתביעות רבות, מתקשה הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו בפועל ובתי המשפט אינם ממהרים להשתמש בסמכות שניתנה להם בחוק, לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק. מכל מקום, הפיצוי המקסימאלי הוא 70,000 ₪, סכום אשר לא פעם, איננו משקף את היקף הנזק שנגרם לתובע.

3. התנהגות הצדדים: בית המשפט שוקל בכובד ראש את התנהגות הצדדים, טרם הכרעה. התנהגות המפרסם, יכולה להוביל לכך כי הוא חוסה תחת אחת ההגנות של חוק איסור לשון הרע ובמקרה שכזה, לא תוטל עליו אחריות.

המונח לשון הרע, טומן בחובו גם את המונח הוצאת דיבה וכאשר אדם נפגע, הוא רשאי להגיש תביעה. בתי המשפט רשאים לפסוק פיצוי עבור התובע, גם אם לא הוכיח את הנזק שנגרם לו. זאת כאשר, שוכנע בית המשפט כי להטיל אחריות בגין לשון הרע על הנתבע. מכאן, החשיבות הגדולה להיוועץ עם עורך דין ללשון הרע מנוסה שזהו תחום עיסוקו העיקרי, בין במקרה ונפגעת מפרסום שיתכן ומהווה הוצאת דיבה ובין במקרה בו טוענים כנגדך שהוצאת דיבה.

אולי יעניין אתכם לקרוא גם על:

• פגיעה בפרטיות