תביעת לשון הרע – המדריך המלא

האם זה כה פשוט? לא ניתן לפרסם ביקורת בלי להיחשף לתביעת דיבה?

כל מי שעניינו מקיים את שני התנאים מומלץ שיגיש תביעה? התשובה היא לא. ממש לא. מהשם "חוק איסור לשון הרע" משתמע שהחוק נועד לאסור פרסום דיבתי. אך זה לא מדויק. החוק נועד לאזן בין שתי זכויות שמעמדן לכאורה שווה. מהצד האחד, הזכות לשם טוב ומהצד השני, הזכות לחופש ביטוי. למעשה, ישנן סיטואציות (לא מעטות) בהן החוק קובע כי מותר לפרסם פרסום דיבתי. להרחבה בנושא קראו – מה קובע החוק.

הדרך הטובה ביותר להסביר זאת, היא באמצעות מבט על תבנית הניתוח הארבע שלבית שמחייבת את כל בתי המשפט בבחינת תביעת לשון הרע. בין אם מדובר בתביעה על שיימינג בפייסבוק, בין אם מדובר בתביעה על הוצאת דיבה בוואטסאפ, בין אם מדובר בתביעת ענק שמוגשת לבית המשפט המחוזי, ובין אם מדובר בתביעה "קטנה" שמוגשת לבית המשפט לתביעות קטנות. תמיד, הבחינה הארבע שלבית מחייבת.

כיצד בתי המשפט בוחנים את התביעה? תרשים זרימה ארבע שלבי:

בתחילת המילניום הגיעה אל בית המשפט העליון תביעה מטעם לוני הרציקוביץ' (בעלים של מכבי תל אביב בכדורגל דאז, ע"א 4534/03 רשת שוקן בע"מ נ' הרציקוביץ'). באותה הזדמנות נקבע כי את העוולת יש לנתח בארבעה שלבים:

שלב ראשון – ניתוח מילולי-פרשני:

בשלב הראשון יש לקבוע מה המשמעות של הביטוי שנטען כפוגעני, בעיני האדם הסביר. שכן לעיתים למילים זהות ישנן משמעויות שונות בסיטואציות שונות. לדוגמה: יש שוני בין פרסום המשפט "חייל בארגון פשע" ביחס לעבריין ידוע, לבין פרסום אותם מילים ביחס לחבר כנסת או שר, שהכל יודעים ממה מתפרנס. העניין נדון לאחרונה בבית המשפט העליון, ונקבע כי עמותה שהתבטאה כך בנוגע לשר מיקי זוהר, הביעה דעה על פועלו, אך לא תארה אותו עובדתית כחבר בארגון פשע כפי שעולה מהמילים בבחינה לשונית טהורה.

שלב שני – בחינת תנאי עילת התביעה:

בשלב השני בית המשפט נדרש לבחון האם (עובדתית) הביטוי באמת הופץ לאדם נוסף מלבד מי שהביטוי עוסק בו ואם כן, האם תוכן הפרסום עלול לפגוע בשם הטוב של מי שעוסק בו הביטוי. אם התשובות לשתי השאלות הללו חיובית, לתובע יש עילת תביעה.

שלב שלישי – תחולת הגנות; הנטל על הנתבע:

בשלב השלישי מתהפכות היוצרות. התובע אינו צריך להוכיח דבר, וכל נטל ההוכחה עובר אל כתפי הנתבע. בדיוק באותה נקודה, ניתנת הבמה הראויה לחופש הביטוי ומתחילות להצטבר משוכות של קושי, אל מול הקלות היחסית שבהוכחת עילת התביעה.

אילו הגנות קבועות בחוק, ומה משמעותן?

בחוק 3 מערכות הגנה, שמכילות יחד 24 סיטואציות מוגנות, כאלו שהמחוקק קבע ביחס אליהן מראש כי מותר, ואפילו רצוי, לפרסם לשון הרע. הפרסומים המותרים (סעיף 13) 'אמת הפרסום' (סעיף 14) והגנות תום הלב (סעיף 15).

מרחב הפרסומים המותרים

אלו סיטואציות ייחודיות, החל מהתבטאות תוך כדי דיון בהליך משפטי, ועד לפרסומים שחובה לעשות לפי הוראה של רשות מוסמכת. רוב הסיטואציות היום יומיות, אינן קשורות בסעיף 13. אך חשוב לדעת כי אם פרסום קולע להגדרת "פרסום מותר", דין התביעה סילוק על הסף. כלומר, מדובר בסייגים לאחריות ולא בדיוק בהגנות.

סעיף 14 – אמת הפרסום שקובע את ההגנה המוכרת בציבור "אמת דיברתי"

להגנה שני תנאים: (א) שתוכן הפרסום יהיה אמת אובייקטיבית (אמת שהתרחשה במציאות, ונכונה לפי ראיות קבילות במשפט). (ב) שפרסום האמת ישרת מטרות או ערכים ראויים להגנה. שכן ישנן אמיתות שאינן ראויות לפרסום, ובעבור הגנה על פרסומן לא ראוי לפגוע בזכות לשם טוב.

דוגמה: אין תועלת בפרסום בשלט חוצות המציג אדם כזה או אחר כ"שמן", אין בפרסום ריק שכזה דבר מלבד עלבון והשמצה. לכן, גם אם נושא הביטוי "באמת" שמן אין הגנה על פרסום מהסוג הזה. הדברים דומים, למשל, בנוגע לפרסומים המתארים התנהלות של זוג בחדר המיטות (התיאור יכול להיות אמיתי, אך התועלת, כל עוד לא נעברה עבירה פלילית, כמעט תמיד איננה). למידע נוסף קראו את המאמר – הגנת אמת בפרסום.

סעיף 15 – תום הלב שמאפשר להגן על מי שפרסם דיבה שתוכנה כוזב

מי שפרסם דיבה באחת מנסיבות סעיף 15 והוכח שפעל בתום לב, מוגן מפני חבות, גם אם פרסם שקרים. אילו נסיבות מופיעות תחת סעיף 15? הרבה. למשל, פרסום מתוך חובה מוסרית או חברתית; הגנה על אינטרס אישי וכשר; הבעת דעה על איש ציבור או על פעולה שבוצעה בפומבי; תלונה למשטרה, והרשימה עוד ממשיכה. להרחבה בנושא קראו את המאמר 

עד כדי כך פשוט? כל מי שיטען שפרסם מתוך תחושת חובה מוסרית יחמוק מתביעה? כרגיל, התשובה היא לא. יש צורך גם לשכנע בקיומו של תום לב, וזו משימה מורכבת. אך המחוקק הקל את המלאכה וקבע תחת סעיף 16(א) חזקת תום לב חיובית, ותחת סעיף 16(ב) חזקת תום לב שלילית. בקצרה: לפי סעיף 16(א) מי שפעל באחת מנסיבות סעיף 15, והפרסום שהפיץ לא חרג מגבולות הסביר, כנקודת מוצא יש לראות בו כמי שפרסם בתום לב. ומנגד, מי שפרסם כזבים, לא האמין בתוכן הכזבים או לא עשה מספיק כדי לברר האם הדברים נכונים – או הוכח שהתכוון לפגוע מעבר לסביר – כנקודת מוצא יש לראות בו כמפרסם בחוסר תום לב.

נשמע מורכב? אכן, וזו רק ההתחלה. ישנן הלכות נוספות שעוסקות באופן המחייב לניסוח כתב תביעה, ביחסי הגומלין בין חומרת הפרסומים לבין עוצמת הראיות שבכוחן להוכיח הגנה (ראו: ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי; כמו גם ע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ נ' מזרחי). וישנן הלכות שעוסקות בסיווג ביטוי כתיאור עובדתי או כהבעת דעה; וישנן שעוסקות באופן בחינת מרכיב תום הלב. אם כן, בכמעט שמונה עשורי פסיקה, הוראות החוק "נעטפו" בפרשנות, והדין התפתח. אך זה הדין; כך הוא מאזן בין שתי הזכויות לחופש ביטוי ולשם טוב וכך, רק בהינתן היכרות אמיתית עם הדין, ניתן לבחון ברצינות סיכויים של תביעת דיבה.

השלב הרביעי – גובה הפיצוי בתביעה:

אם בית המשפט קבע כי לנתבע אין הגנה, עליו לעבור לשלב הרביעי ולבחון את שיעור הפיצוי. גובה הפיצוי משלב בחינת שיקולים מעולמות דיני הנזיקין, דיני העונשין ואפילו חינוך הציבור בראיה רחבה. אך מעל לכל נמצא פוטנציאל הנזק האובייקטיבי כתוצאה מביצוע העוולה. על כך עמד כב' הנשיא דאז בפרשת אמר לפני למעלה מ-20 שנים (רע"א 4740/00 אמר נ' יוסף).

מאז, בפסק הדין בעניין שרנסקי, בית המשפט העליון חידד כי מעבר לחובה לפצות את מי שהוצאה דיבתו רעה והושמץ לשווא, על בית משפט לראות לנגד עיניו גם את מי שפרסם דיבה שאינה מוגנת, ולהשיב לו "כגמולו"; וכך גם לראות לנגד עיניו את הציבור, ולשלוח מסר מחנך לפיו כבודו של אדם ושמו הטוב אינם הפקר, ומי שיפגע לשווא בשם הטוב ישלם על כך ביוקר.

בפועל, רוב התביעות מוגשות כתביעות לפיצוי ללא הוכחת נזק (כיום, בהינתן כוונה לפגוע, עד סך כ-160,000 ₪). בעבר הלא רחוק, ניתן היה לתבוע את סך מקסימום הפיצוי במכפלת מעשי הפרסום. אך הדין השתנה (במעט) סביב פסק הדין בעניין פלונית (רע"א 2855/20). על הבעייתיות בהלכה החדשה ניתן לקרוא במאמר אחר. רק נציין כי כיום הפרקטיקה הנהוגה היא חלוקה לקבוצות פרסומים (לפי תוכן הפרסומים, מועדי ההפצה, וזהות הנמענים).

בין מה שניתן לתבוע תיאורטית לבין המתרחש בשטח, קיים פער. פרסמנו בעבר מחקר בנושא, ועדכונו מתבצע כעת. אך נסביר בקצרה כי מגמת פסיקת הפיצויים מתפצלת לשניים: ישנו סוג תביעות שבתי המשפט רואים כעניינים שוליים; שם נפסקים פיצויים בערכים של אלפים בודדים. וישנן תביעות רציניות שעוסקות בדיני נפשות, שם הפיצויים מגיעים לכדי מאות אלפי ₪ ומעבר. נציין כי בשנת 2023 בשורה של הליכים נפסקו סכומים משמעותיים, עד כדי חציית רף מיליון ₪. להרחבה בנושא קראו – פיצויים בתביעות דיבה.

איך מתנהלת התביעה?

רבים טועים לחשוב כי חובה לשלוח מכתב התראה לפי הגשת תביעת דיבה. זה לא נכון. אמנם יש יתרונות למכתב התראה, אך יש גם חסרונות (ולעיתים טעות חמורה לשלוח התראה לפני תביעה).

אם כן, תביעה מתחילה בהגשת כתב תביעה (בין אם בסדר דין רגיל, בין אם זו תביעה בסדר דין מהיר, ובין אם תביעת  בתביעות קטנות). כל כתב תביעה חייב להכיל את העובדות המגבשות את העילה ובמקרה זה, העובדות הן המילים. כתב תביעה שאין בו את ציטוט המילים הנטענות כפוגעות, אינו מגלה עילה. הדין ביחס אליו – סילוק על הסף. תובעים רבים נוהגים "להקדים תרופה למכה" (לדעתם) ומנסים להוכיח שהמיוחס להם שקרי, כבר בכתב התביעה. חשוב לדעת שאין חובה לעשות כן; וזו יכולה להסתבר כטעות חמורה ובלתי הפיכה.

לאחר כתב התביעה הנתבע מוגש כתב הגנה. בכתב ההגנה הנתבע נדרש לאשר או להכחיש את עובדות הפצת הפרסומים; ולטעון מהן העובדות שמקנות לו הגנה מפני המיוחס לו (תוך הפרדה והבחנה בין הגנה להגנה). לדרך בה ינוסח כתב ההגנה, תהיה השפעה גם על פוטנציאל תחולת ההגנות, וגם על סכום הפיצוי שייפסק (אם ייפסק). למשל – השמצות חסרות הקשר יכולות לשמש עילה עצמאית להחמרה בפיצויים.

לאחר הגשת כתב ההגנה ניתן להגיש כתב תשובה (בדרך כלל). לאחר מכן מתנהלים הליכים מקדמיים, שלב בו ישנה משמעות לניסיונו של עורך הדין ולעומק הבנתו את הדין המיוחד החל בתביעות אלו. לאחר מכן, נשלחים הצדדים לבחינת האפשרות להעביר את העניין לגישור. ואם כשלו, יגיעו הצדדים לישיבת קדם משפט, מצוידים ברשימות בקשות ורשימות עדים. משם והלאה, בית המשפט יורה כיצד ינוהל ההליך; תוגשנה ראיות ויסכמו הצדדים את טענותיהם. ולבסוף יינתן פסק דין.

לסיכום:

מהלך ניהול תביעת לשון הרע נשמע פשוט; אך הוא לא. ליטיגציה בתחום משפטי זה שונה באופן מפתיע מליטיגציה במרבית ההליכים האזרחיים. הכללים והמשמעויות שיש לכל פעולה שיבצע עורך הדין (או שלא יבצע), פזורים במאות פסקי דין שראשיתם בשנות ה-50 וסופם בימנו (ימים בהם הדין מתעצב ומשתנה, תוך ניסיון לרדוף אחר ההתפתחויות הטכנולוגיות ולצמצם את הפער). בהתאם, כמה שקל לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק, בחירת עורך דין שאינו בקיא בתחום בעבור ניהול תביעת דיבה, יכולה להסתבר כטעות קשה (שבחלק מהמקרים גם אין דרך לתקן).,